<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ק"ז — תשובת רבינו חיים ב"ר משה</h1>
<h2>דף קלה:</h2>
בפ' ראשית הגז. שאל ה"ר אביגדור את חמיו ה"ר חיים. בית שישראל וגוי שותפין בו, אי חייב במזוזה מההוא דראשית הגז [חולין קל"ה ע"ב], דלא קאמר אלא ביתך למה לי, למעוטי שותפות גוי, מכלל דשותפות גוי חייב במזוזה. או דילמא כיון דכתיב [דברים י"א] למען ירבו ימיכם וימי בניכם דמרבינן מיניה שותפין, ממילא שמעינן שלא דיבר הכתוב אלא בשותפין ששניהם ישראלים שהקפידה תורה בריבוי ימיהם. ומביתך לא מצי למעוטי שותפות גוי א"כ ימיו מנלן. וא"ת מביתך דפרשה שנייה, ההוא למעוטי שוכר ושואל דפטור מדאוריתא כדמשמע פ' התכלת [מנחות מ"ד ע"א]. והשיב נראה לי דפטור מן המזוזה אע"ג דלא אשכחן קרא בפ' ראשית הגז למעוטי שותפין גוי ככל הני דממעט התם, מ"מ פטור. כיוצא בו מצינו פ"ק דיומא [י"א ע"ב] דתני בית השותפין מטמא בנגעים. ופריך פשיטא, ומשני ובא אשר לו הבית [ויקרא י"ד] ולא להם קמ"ל. ופריך ואימא ה"נ, אמר קרא ארץ אחוזתם הרי מצינו דמרבה שותפות ישראל ולא ממעט שותפות גוי. ואפילו הכי שותפות גוי לא מטמא בנגעים, דתניא בתוספתא דנגעים [פ"ו ה"ד] בית שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראל (בין) [צדו אחד] בארץ (בין) [וצדו אחד] בחוץ לארץ לא מטמא בנגעים. והשתא מנלן כיון דרבי שותפות ישראל אימא אפילו שותפות גוי. ואי מהא דמייתי פ' בתרא דגיטין [פ"ב ע"א] דאין בתי גוים מטמאין בנגעים, הני מילי שכולו שלהן. אבל שותפין ישראל וגוי אימא דחייב. אלא התם אין צריך מיעוט. והטעם כיון דיש לגוי חלק בבית הזה לאו בר טמויי בנגעים הוא והרי אין כאן בית שלם. וגבי טומאת נגעים בעינן בית שלם. (עם) [בית] דיגון טריגון אינ' טמא כדמייתי פ' (כתב) [גט פשוט] דב"ב [קס"ד ע"ב]. כ"ש כשיש לגוי חלק בכל הבית. גם גבי מזוזה כיון שיש לגוי חלק בבית ובשער, והגוי לאו בר מזוזה הוא, אין כאן בית שלם להתחייב במזוזה. ובעינן בית שלם לעניין מזוזה, דהא ממעטינן (ס)פ"ק דסוכה [ג' ע"א] בית שאין בו ד' אמות. וכן שער שלם בעינן, דהא אפילו שער העשוי ככיפה פליגי [עירובין י"א ע"ב], כ"ש חסר חציו. וכי שקלת חלק דגוי הוי כחצי בית וחסר. ומה שצריך למעט שותפות דגוי בכל הני דראשית הגז, כגון פיאה, מיירי כגון שקצר חצי שדה לחלקו והניח לישראל חצי אחר עבור שותפות, וס"ד כיון שהנשאר כולו של ישראל תתחייב בפאה, קמ"ל כיון דחציו של גוי פטור מן הפיאה. וכן בראשית הגז גזז הגוי חלקו והניח השאר לישראל שותפות, סד"א זה כולו של ישראל, והוי ראשית הגז של ישראל, קמ"ל כיון דחציו של גוי פטור. וכן יש לפרש בביכורים. אבל בית לעניין מזוזה ונגעים דהבית עומד בכח שניהן, ובכל פורתא יש חלק דגוי לא צריך קרא למעוטי. ומאחר דאינו מטמא בנגעים, ה"ה דפטור ממזוזה, דדין אחד להם. ושמא אינה דרשא דילפינן בית דמזוזה מנגע, דאם נאמר יש חילוק ביניהן אע"ג דשותפות דנגע לא מטמא, לעניין מזוזה חייב, א"כ פ"ק דיומא דפריך ובית הכנסת מי מטמא בנגעים כו' עד לא קשיא הא ר' מאיר הא רבנן. דתניא בית הכנסת שיש בו דירה לחזן חייב במזוזה, ושאין בו דירה ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרים. והשתא מה ראייה ממזוזה לנגעים, דילמא הא דפטרי רבנן ב"ה גבי מזוזה אבל גבי נגעים (אי) אימא דמודו דמטמא. או איפכא לר' מאיר דהא לעניין שותפות דגוי חייב במזוזה ולעניין נגע לא מטמא. ועוד דבית הכנסת ובית השותפות מחד קרא נפקא לעניין נגעים. ואי איכא חילוק מה מייתי ממזוזה על נגע, לימא הכי כי היכי דלעניין שותפות יש חילוק, הוא הדין לעניין בית הכנסת. אלא ש"מ דין אחד להם. ושלום חיים בר משה.
